זה התחיל בטיול הנפלא שעשינו בקיץ לשמורות הטבע במונטנגרו,
נהג הג'יפ שלנו לא הצליח לאתר לי חנות צמר מקומית וכפיצוי הוא הביא לי באחד
הבקרים מאימא שלו שתי פקעות צמר כבשים מחוספסות עם ניחוח של מרעה.
שימח אותי יותר
מחנות כמובן.
על רקע נופי האגמים והשמורות כבר נרקמו
בי מחשבות על מה ואיפה לשלב את החוט האישי הזה כשאגיע לארץ.
אבל חזרתנו ארצה
התעכבה בגלל ביטולי הטיסות (זה היה בימים הקשים של מלחמת צוק איתן) ונאלצנו להישאר
שני לילות נוספים בקרואטיה.
אז על המרפסת הצופה
אל הבריכה התחלתי לחפש גיזרה לכבשה קטנה.
בסוף מצאתי את הערוץ של אספרנסה הפרואנית.
מזל שהיה לי ה-מ-ו-ן זמן, כי זה באמת לא היה פשוט.
בכל זאת ספרדית, וארבעה פרקים ביוטיוב.
סרגתי ופרמתי כמה פעמים עד שהבנתי איפה אני טועה ובעצם רק
בנסיונות הבאים שעשיתי בבית הצלחתי להגיע אליה.
הנה היא, החמודה, די מבסוטית מגינת החורף שלי
פגשה
את הקטנטונת שבסלסילה, אותה רקמתי כבר ממש מזמן, בהשראת סאלי מייבור האגדית
בהמתנה
בקרואטיה כשנגמר לי הצמר עברתי לשקיות ניילון מהשוק המקומי.
כך
שמבחינתי אפשר היה להתעכב שם עוד כמה ימים.
עוד כבשה שחיכתה כבר הרבה זמן לצמר המתאים הגיעה בשעה טובה אל
העולם בשבועות האחרונים
יצאה קצת יותר
מושבניקית מהכבשה הקנדית העדינה של ברברה
אם אתן רוצות לנסות אותה אני ממליצה לסרוג את הראש במסרגות
קטנות יותר (אולי בחצי מספר) כדי להגיע לפרופורציה הנכונה עם הגוף.
אני אוהבת לראות את הכבשים,
במיוחד כשאני על השביל בין השדות והן גולשות במורד הגבעה, נותנות את מבטחן ברועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה