טיול מַרפא בכרמל

  

הר שוקף, חמש שנים אחרי השריפה הגדולה ההיא

קימה לתחייה, התחדשות, ריפוי, תקווה...

 

 

 

 

 

 

 

 

יום הולדת שמש

אתמול היה יום הולדת לג'וניור

בן 24 - גיבור של אימא.

בהאמפי שבהודו הרחוקה הוא מצלם ושולח לי את שקיעתה של השנה החולפת

 

ואני מכאן מלווה את זריחתה של השנה שבפתח.

 

באשמורת ראשונה יוצאת לכיוון השדות

שחר עולה

 

ועל קרני השמש העולה משגרת אליו ברכת לב

מפריחה מחשבות טובות ונשיקות אל העננים

שישאו עד אליו את אהבתי וגעגועיי

 

 

 

 

אח"כ חוזרת הביתה ומתיישבת לסיים את פרוייקט Lalylala  שלי

 

 

מדהים איך שהחיים מסנכרנים את הפרטים הקטנים,

 

יום הולדת שמח גם לאימא קנגורו ותינוקה המתוק

 

כולנו מוכנים עכשיו לצאת לעוד טיול של בוקר חורפי

 

אדם בתוך עצמו הוא גר

טוב שהגיע החורף,

אחרי קיץ ארוך, וסתיו אתגרי

חזרתי לפגוש את עצמי במדבר

>>>>>>*<<<<<<

אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
לפעמים עצוב או מר הוא,
לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת
לקבל מכר
אבל
אבל לרוב,
אדם בתוך עצמו נסגר.

אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
או באיזו עיר סוערת
או באיזה כפר
לפעמים סופה עוברת
וביתו נשבר
אבל
אבל לרוב,
אדם גם לעצמו הוא זר.

ואת, ואת
כמה טוב שבאת,
בלעדייך ריק הבית
והלילה קר.
אז אני שומר עלייך
כמה שאפשר,
ועם כל זאת, האם
אמצא אותך מחר?

אדם קרוב אצל עצמו
אדם בתוך עצמו הוא גר.

(שלום חנוך) 

 

 

 

 

 

 

תהום רבה - דרך המלך

 

חסד

 

ב - י - ת

 

אדם - עולם

 

ירושלים של מעלה

 

הנני

 

(בור חמת, מכתש רמון, נחל אלות, בורות לוץ וחוות כרמי הנגב)

יש ונדמה

 

 לפעמים כשאת מטיילת לך בשדות, המצלמה שלך מתחילה לנגן ולשיר מעצמה,
היא לא שואלת מה תרצי לשיר
היא מאזינה למראות 
ומתחילה לנגן לך
ואז את פשוט מצטרפת
 

יש ונדמה / רחל

יש ונדמה הזיכרונות אך הבל

כי ערפל קורן עוטף בלאט

מחוז העבר האושר והסבל

כאב הפצעים ונחת המקלט

הלא חלום היוותה פינה נסתרת

דבקות ליבי בלב קרוב וער

ויום בהיר וקר ואח בוערת

ורחשי הזך והנוהר

יהי כל עברי חלום נראה אי פעם

אך במדבר חיי הוא נחל לא אכזב

אכרע אליו דומם בלי מרד ובלי זעם

לרוות בו צימאוני בלהט השרב

.

שוטי שוטי ספינתי

ההזדמנות לנסוע ליפן בעקבות בעלי מלאכה נחתה על שולחני בשעה שנאבקתי לשרוד את המדרון החלקלק לאבדון. זה קרה זמן קצר אחרי משבר גדול וקריסה נפשית ופיסית שהבאתי על עצמי במסגרת חיי המקצועיים.

הייתי במצב פיסי רע מאוד ובסכנת שקיעה עמוקה לדיכאון.  על אף מצבי הרע ולמרות שממש פחדתי ולא אהבתי טיסות החלטתי להציב את הנסיעה הזו כמגדלור לספינתי הטובעת. 

עת שקיעה מעל שדות האורז בניגטה

עמדו לפני מספר חודשים עד הנסיעה בהם הצטרכתי לנווט את דרכי לחוף מבטחים עם תורן שבור ומפרש קרוע בים חשוך וערפילי.

בחסות משפחתי המכילה והאהובה התמקדתי בהגה שבידיי ובשמיים שמעלי והצפנתי ככל יכולתי. 

נגיעה קלה בתרופות אלטרנטיביות חכמות, קצת תרפיה בתנועה, ובעיקר מבט חודר וסבלני צפונה סייעו לי להגיע בשלום אל החוף.

באוגוסט 2010, בעזרתן ובמסירותן של חברות נעורים יקרות, כשאני עדיין חלשה ושבירה אך כבר עומדת על הרגליים מצאתי את עצמי על המטוס של קוריאן-אייר בדרכי לקדויידא.

בית חם בקדויידא

ההתרחקות עד יפן, הנסיבות, וההשראה שספגתי שם אפשרו לי לחזור ולחוש מחדש את המשמעות המלאה של הבחירה העמוקה והנשכחת שלי – לחיות לאט, להיות ולעבוד בבית.     

"לפרנס את הבית בנוכחותי" – היה ונותר מבחינתי ייעוד במלוא מובן המילה.  

ספינתי הרעועה עלתה על החוף והועברה לסככה לתקופת שיפוצים.
  

תוכנית הבראה שרקמתי לשנים הבאות כללה- ניקיון הולך ומצטלל בתזונה (גשמית ורוחנית), עבודת אדמה והתבוננות בטבע, תרפיה בתנועה, עבודה אומנותית, חציבה ועבודה פנימית הכרתית ועיבוד מדוקדק עד דק של הכאב הכעס והאובדן, התעמקות במדע הנסתר, מדיטציה, וכמובן כמובן השתקעות והתבוננות במלאכת המרפא - מלאכות הבית ומלאכת היד.

שובי לביתך

בנתיב השיקום וההחלמה שִיבּצה לי החוכמה הקוסמית התמודדויות ואתגרים נוספים בתזמונים מדויקים.

שמש

אשפוז קשה וממושך של אמי החולה העלה אותי על הקו (בת גלים – מורדות התבור) וגם אפשר לי לקלף שיכבה נוספת להבנת מורכבות יחסינו.

'משתקפוֹת'

 

חדרי 'ניתוח'

תהליכים משמעותיים שעברתי עם ילדיי בצעדיהם הראשונים בחייהם הבוגרים פיתחו והצמיחו בי גבעולים ועלים חדשים. 

תקווה

קרובת משפחה שנקלעה למצוקה קשה לימדה אותי פרק חשוב בהתמודדות עם כוחות האופל האכזריים ביותר, וגם שיעור על כוחות החמלה והריפוי.

בעזרת שותפי היקר לחיים, זכינו להניח עוד כמה אבנים מסותתות בירושלים של מעלה (שוכני המרומים תגמלו אותנו בהגרלות מפעל הפיס, שני טיולים לברצלונה)

שערי שמים

בסתיו 2013 התעופפה פנימה מבעד לחלון הזדמנות נוספת לבקר ביפן. 

הנסיעה התממשה שוב באביב, וההשראה היפנית העניקה לי הפעם גם תוקף חדש לקלישאות – "אף פעם אי אפשר לדעת מהיכן זה יבוא",  "אין דבר העומד בפני הרצון" ו"חלומות מתגשמים",  אבל בעיקר עיגנה וחיזקה בי שוב את הידיעה והאמונה בייעוד ובקשר שלי אל הבית. 

הפשרת השלגים בקָדוֹיידֶא, העדינוּת הקדוּשה והיופי של קיוטו, ופריחת הדובדבן בפארק טָקאדָה, טָקָייאמָה  ושירָקָאוָוה-גוֹ סימנו שוב את 'השיבה הביתה' אך גם את הרגע להחזיר את הספינה אל המים.

הקיץ חלף עבר בהשראה ובתקווה גדולה, אך גם בחשש גדול ושאלות קיומיות.   
האם אוחו כראוי כל השברים בחרטום, האם יעמוד מפרש הטלאים החדש בפגעי מזג האוויר, מה אם יוצף הסיפון, והאם יעמדו הדפנות בטלטלות ובתנודות הגלים?

המתנתי לרוח הסתיו, היא באה, לחשה את ברכת הדרך, והזכירה לי את דבריו של גתה כפי שצותתו ע"י רודולף שטיינר:

"עומד אדם באומץ ליד ההגה

ספינתו נדחפת על ידי הרוח והגלים

הם אינם משפיעים עליו

הוא שולט ומביט במעמקים הירוקים.

בין אם ספינתו נהרסת או בטוחה בנמל

הוא בוטח בכוחות ישותו הפנימית"