את עסוקה ונתונה
כולך בטיפול וטיפוח חלקה מסוימת בגינה שלך, הופכת אבנים, עוקרת עשבים שוטים,
מוציאה פסולת, מערבבת ערימת קומפוסט שהכנת, מתחחת ערוגה, מתיידדת עם נחיל הנמלים,
שותלת צמח, משקה....
ואז מיישרת את הגב,
מנגבת את הזיעה ומפנה את המבט הלאה רק כדי לראות את כל העבודה שעוד מחכה לך בפינות
האחרות בגן.
את כבר יודעת
שעד שתסיימי את העבודה בחלקה הבאה, תעלה ותשגשג לך כל הקארמה הטובה והרעה בחלקה
שזה עתה סיימת לפעול בה.
את מגייסת את כל
כוחות האמונה בעצמך ובסדר הטוב, וממשיכה הלאה, עם מה שיש, אל תוצאות המעשים שנעשו
וגם אל מה שלא הספקת או לא עשית נכון בגלגול הקודם.
את נדרשת לברר
עם עצמך מה נכון ומותאם לכוחותייך, האם להחזיק חזון של גן פורח או חזון של הליכה
בדרך. האם תדעי לאחוז את השניים?
את לא בטוחה.
משהו בתמונת
אחרית הימים מרפה את ידייך. שדים מתוחכמים
מוצאים את דרכם מבעד לפרצות בגדר. את מתפתה לקבל את פניהם אבל ברגע אחד את מתעוררת
– לא להגיש להם שום מנחה, הם ירעבו וייסוגו.
את פונה אל
המעיין, להחזיר לעצמך את הכוחות המיטיבים, לוגמת ממנו, מוכנה לאחוז שוב
במעדר. חושבת על ממשק המים, האם תדעי
לשמור עליו נכון, שלא יתאדה ויתכלה, שלא יעלה על גדותיו, שהרי צפויות לך עוד עונות
בצורת ושיטפונות עזים.
עבדת יפה כל
החורף, הקיץ בחומו וביובשו יהיה מאתגר,
בודאי. אך הזרעים נאספים לשקיק, נשמרים
לימים טובים שעוד יבואו.
את נחה עכשיו, יוצאת
אל השדה הפתוח, חווה את המרחב, מאזינה לרוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה